ללא סוכר, אבל יש סוכר? כך קוראים את האריזה

בעקבות הידיעה על תביעה ייצוגית נגד רשת הגלידות “גולדה”, קיבלתי לא מעט שאלות על לקטוז, סוכר ותחליפי סוכר בגלידות ובמוצרי חלב.

קודם כל חשוב לי להדגיש כבר בהתחלה: אין לי שום קשר לרשת גולדה, ואין לי עמדה לגבי ההליך המשפטי עצמו.

אבל, מבחינה תזונתית, דווקא יש לי הרבה מה להרחיב לגבי נושא שאני נתקלת בו כבר שנים:

אנחנו קוראים על האריזה “ללא סוכר”, “ללא תוספת סוכר”, “דיאט” או “מופחת סוכר”, ומניחים שאנחנו יודעים בדיוק מה זה אומר.

בפועל, לא תמיד.

לפעמים מוצר שאין בו שום סוכר לבן שהוסיפו - עדיין מכיל סוכר, ןלפעמים מוצר שמסומן “ללא תוספת סוכר” מכיל לא מעט פחמימות. גם מוצר שמסומן “דיאטטי” מכיל ממתיקים שיכולים לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול. אז הנה קצת סדר במושגים:

לקטוז נחשב סוכר, גם אם החלב בכלל לא מתוק. לקטוז הוא סוג של סוכר טבעי שנמצא בחלב ולא מוסיפים אותו מבחוץ.

מה מבלבל פה? כשאנחנו אומרים בשפה היומיומית “סוכר”, רובנו מדמיינים סוכר לבן, סירופ, דבש או חומר אחר שהוסיפו למזון כדי להמתיק אותו.

לקטוז לא מתאים לדימוי הזה: הוא הרבה פחות מתוק מסוכר לבן, ולכן אנחנו בדרך כלל אפילו לא חושבים על כוס חלב או על יוגורט טבעי כמו על מזון שמכיל סוכר.

מבחינה כימית ותזונתית, לעומת זאת, לקטוז הוא בהחלט סוכר. הוא פחמימה מסוג דו-סוכר, ובטבלת הערכים התזונתיים הוא נכלל גם בכמות הפחמימות הכוללת וגם בשורה “מתוכן סוכרים”.

זו הסיבה שיוגורט טבעי לחלוטין, שלא הוסיפו לו אפילו גרגר אחד של סוכר, ורשימת הרכיבים שלו תראו רק “חלב ומלח” - עדיין תראו בטבלה כמה גרמים של סוכרים יש שם ל-100 גרם.

אותו עיקרון נכון כמובן גם לגלידה חלבית. עצם העובדה שמופיעים בה סוכרים אינה מוכיחה שהוסיפו לה סוכר.

זו אולי הנקודה החשובה ביותר:

הכיתוב “ללא סוכר” מתייחס לכמות הסוכרים שנמצאת במוצר בפועל.

בישראל הסימון אינו מחייב אפס מוחלט, אלא כמות שאינה עולה על 0.5 גרם סוכרים ל-100 גרם או ל-100 מ”ל מזון.

לעומת זאת, “ללא תוספת סוכר” אומר משהו אחר לגמרי: שלא הוסיפו למוצר סוכרים לצורך המתקה, אבל - עדיין יכולים להיות בו סוכרים שמגיעים באופן טבעי מחומרי הגלם.

למשל: ריבה ללא תוספת סוכר עדיין מכילה את הסוכרים הטבעיים שבפרי.

מיץ פירות ללא תוספת סוכר עדיין יכול להכיל כמות לא קטנה של סוכר שמקורו בפרי עצמו.

מוצר חלב ללא תוספת סוכר עדיין יכול להכיל לקטוז.

אז בסוף שתי ההגדרות “ללא סוכר” ו”ללא תוספת סוכר” - מתארים למעשה שני דברים שונים.

במקרה של הגלידה שעליה פורסמה הידיעה, הטענה נגעה לכך שכמות הסוכרים שנמצאה במוצר היתה גבוהה מהכמות שמאפשרת להשתמש בהגדרה “ללא סוכר”, וזה בדיוק המקום שבו כדאי להפריד בין השאלה המשפטית, שבה איני עוסקת, לבין השאלה התזונתית: מה אנחנו כצרכנים מבינים מהכיתוב שעל האריזה.

עוד מושג שמופיע הרבה במוצרים ללא תוספת סוכר, וגם בתביעה המשפטית לעיל, הוא “רב-כהלים”, או פוליאולים.

בין השמות הנפוצים אפשר למצוא מלטיטול, סורביטול, קסיליטול ואריתריטול.

למרות המילה “כוהליים”, אין להם קשר לאלכוהול שביין, בירה או משקאות חריפים.

אלה הן בעצם פחמימות בעלות טעם מתוק שמשמשות כתחליף לסוכר במוצרים כמו גלידות, מסטיקים, שוקולד, סוכריות ומוצרים שמוגדרים ללא תוספת סוכר. הגוף סופג ומפרק אותן באופן שונה מסוכר רגיל, ולכן בדרך כלל הן מספקותפחות קלוריות וגורמים לעלייה מתונה יותר ברמת הסוכר בדם. חלקם נספגים יותר, חלקם פחות, ולחלקם כמעט אין השפעה על רמת הסוכר בדם.

מכיוון שחלקם אינם נספגים במלואם במעי הדק, הם מגיעים בכמות גדולה יותר למעי הגס. שם הם עלולים לגרום אצל אנשים מסוימים לגזים, נפיחות, כאבי בטן או שלשול.

התגובה מאוד אישית ותלויה גם בסוג הממתיק וגם בכמות שנאכלה: אדם אחד יכול לאכול מוצר שמכיל מלטיטול ולא להרגיש שום דבר, ואחר יכול להגיב גם לכמות לא מאוד גדולה.

אם אוכלים מוצר “ללא סוכר” ומרגישים אחר כך שהבטן נפוחה - לפעמים הבעיה היא לא הלקטוז וגם לא הגלוטן, אלא דווקא רב-הכהלים.

במקרה של גלידות גולדה שעליהן נסוב ההליך, נטען גם שהמוצרים הכילו מלטיטול מבלי שהדבר צוין כנדרש.

לפי תקנות הגנה על בריאות הציבור בנושא סימון מזון המכיל ממתיקים, כאשר רב-כהלים מהווים יותר מעשרה אחוזים ממשקל המזון באריזה, קיימת חובה לציין על גבי האריזה את האזהרה: “צריכה מופרזת עלולה לגרום לפעילות מעיים מוגברת”.

שימו לב - זו אינה המלצה תזונתית אלא דרישת סימון והסיבה לא היא לא סוכרת אלא פעילות המעיים.

עוד טעות שאני רואה לא מעט: אנשים עם סוכרת או טרום סוכרת מסתכלים לעיתים רק על השורה “מתוכן סוכרים”, ואם המספר נמוך הם מסיקים שהמוצר מתאים להם.

אבל הגוף לא קורא את הכותרת שעל האריזה. הוא מקבל את הפחמימות שבמזון. לכן בסוכרת חשוב מאוד להסתכל גם על כמות הפחמימות הכוללת במנה, ולא רק על כמות הסוכרים.

למשל – לחם!!

על אריזת לחם יכול להיות כתוב “ללא תוספת סוכר”, ובאמת ייתכן שלא הוסיפו לו סוכר. אבל הלחם עדיין מכיל עמילן מהקמח, והעמילן מתפרק בגוף לגלוקוז. כלומר למרות שכתוב עליו “ללא תוספת סוכר” זה מקור משמעותי לפחמימות ולא בהכרח מתאים לסוכרת.

המילה “דיאט” יוצרת אצל רבים תחושה שמדובר במוצר שכמעט אפשר להתעלם ממנו מבחינת קלוריות, סוכר או פחמימות, אבל בפועל מה שחשוב לראות זה רק מה השתנה במוצר הדיאטטי - ביחס לגרסה הרגילה.

האם הפחיתו את הסוכר והחליפו אותו בממתיקים? האם הפחיתו גם את כמות הקלוריות? האם רק הפחיתו שומן? מה גודל המנה שאנחנו באמת אוכלים?

גלידה “דיאטטית” יכולה להכיל לקטוז שמקורו בחלב או באבקת חלב, ובמקביל להכיל גם ממתיקים ורב-כהלים.

1. רשימת הרכיבים: כאן אפשר לראות אם מופיעים סוכר, סירופים, מלטיטול, סורביטול, אריתריטול או ממתיקים אחרים.

2. טבלת הערכים התזונתיים: כאן אפשר לראות כמה פחמימות יש ל-100 גרם וגם, אם מצוין, במנה שאנחנו באמת אוכלים.

3. השורה “מתוכן סוכרים”: היא חשובה, אבל צריך לזכור שהיא כוללת גם סוכרים טבעיים כמו לקטוז. אם בטבלת הערכים שקראנו קודם אין פירות ואין סוכר לבן, אז הפחמימות ביוגורט כנראה הן לקטוז בלבד.

4. כמה מהמוצר אוכלים בפועל? גם מוצר עם ערכים שנראים סבירים ל-100 גרם יכול להפוך למנה משמעותית מאוד אם אוכלים ממנו 250 גרם.

🍦נסכם -

· המקרה של גולדה הוא אולי הסיבה שהנושא עלה השבוע, אבל הבלבול הזה קיים בהרבה מאוד מוצרים שאנחנו קונים. לקטוז הוא לא סוכר לבן, אבל הוא בסימון נחשב לאחד מהסוכרים, גם אם הוא הגיע באופן טבעי מהחלב, וגם אם לא הוסיפו אותו למוצר.

· “ללא סוכר” ו”ללא תוספת סוכר” הם שני סימונים שונים.

· רב-כהלים אינם סוכר רגיל, ולחלק מהם יכולה להיות השפעה על רמת הסוכר ועל מערכת העיכול.

· במיוחד בסוכרת, לא כדאי להסתפק במילה אחת גדולה שמודפסת בחזית האריזה.

תזונה בגיל המעבר ואחרי – סידן, שומן ביטני, נשירת שיער, תפריט מומלץ, ועוד.

💫ב-37% הנחה באתר שלי למנויי הניוזלטר 10% הנחה נוספת בקוד קופון: NEWS10 (בתוקף ל-3 ימים)

👈לרכישה לחצו פה