סיפור השגחה אמיתי

כאוס ותרועות 'כוחי ועוצם ידי' מועצמים ע"י המדיה ומחלישים את תודעת הביטחון של כולנו. האם אפשר אחרת?

1. סיפור אמיתי: שמעון הצדיק, חבר טוב שלי, לא נוהג לעבוד בחול המועד. הוא עובד כאיש שליחויות חרוץ ומאמין בדברי חכמים שלימדו אותנו שאין ברכה בכסף שעושים בחול המועד. זאת דרגת האמונה והביטחון שלו. אך שנה אחת - הגיעו אליו הפחדים שיש לכולנו. נו, אתם מכירים אותם; אלה שמנהלים את המתח המתמיד בין פרנסה לבין לשחרר שמספרים לך שאם תעבוד יותר יהיה לך יותר. כששמעון לא הצליח לשחרר את הפחד (והוא היה צריך כסף, לפי כל הדעות הרציונליות) - הוא סיפר לעצמו שמדובר ב'צרכי רבים' ושזה 'בסדר' מבחינה הלכתית, עלה על האופנוע המהמם שלו ותפר את הקווים. נהנה לראות את המונה דופק. ב"ה, עם ישראל רעב גם בחול המועד והשליחויות הן עניין חם (גם אם הלקוח טוען שהמשלוח התקרר). בעיצומו של חול המועד, תוך כדי עבודה, הרגלית (ג'ק) המעמידה את האופנוע הלכה קאפוט. שמעון נאלץ להזמין חלק חילופי מקורי ויקר שעלותו 1557 ש"ח. בד בבד, הוא הציץ בסכום שהרוויח בזכות העבודה בחול המועד. הסכום הנקוב היה בדיוק כמו המחיר של החלק החלופי: 1557 ש"ח.

2. יהיו שיאמרו כעת - נגד כל הגיון רציונלי - שהכל פה מקרי ויעברו הלאה. בעלי תבונה יספרו לכם בשקט שדברים כאלה קורים להם כל יום. משהו מופשט שאין באמת אפשרות להבין אותו - קיים בחיינו, מדייק את דרכנו ומאיר אותה באופן פלאי. הוא נוגע לפרנסה אישית, ל'בין אדם לחברו' ולמערכות יחסים. יש דין ודיין ואנשים טובים שמשתדלים לעשות את מה שהם מאמינים בו כי טוב הוא - מרוויחים הרבה יותר (ולאו דווקא כסף יבש) מאלו שמגבילים את יכולת התודעה שלהם למה שהם מבינים ותו לא.
הבחירה חופשית; להתבונן, להבין, להשכיל, להתרווח בביטחון שהכל מכוון מלמעלה איכשהו או להתעלם ולצחקק בציניות כדי לא לפחד מהנעלם ולהמשיך לאחוז בנראה לעין הרעוע והמקרי כאילו יש למישהו באמת שליטה מוחלטת על המציאות.

3. כוח ורצון לשליטה הם הרגל ממכר גם אם נהוג לשכוח עד כמה אנחנו מוגבלים כבני אדם. אבל צדיק באמונתו יחיה. שמעון בחר להבין את המסר ואף התרגש ממנו. בחול המועד שלאחר מכן, הוא התמלא ביטחון לעשות את מה שהיה צריך בחול המועד הקודם: לחגוג ולא לעבוד. "משום מה", שום דבר לא היה חסר לו באותו חג וגם לא לאחר מכן. לסיפור האמיתי של שמעון הגעתי "במקרה". כנראה כדי לספר לכם אותו. אני בטוח שיש עוד אין סוף סיפורים דומים שאף אחד לא מעז לספר בפומבי ואני משתוקק לשמוע גם אותם (אנא, שלחו לי).

4. באגלי הגשמיות הכובלת אותנו אל הלחץ ותחושת הבלגן התמידית נמצאת קרקע הביטחון. היא יצוקה מהטמעת ההבנה שהכל מכוון ומושגח גם אם שום דבר לא מובן. המציאות העליונה הזאת יכולה לדור אצל כולנו אם רק נושיט לה את היד ונזמין אותה להיכנס לחיינו. וזה קשה. מאוד. לאחוז במופשט בעולמנו גם אם ההפסד כולו שלנו כמו בסיפור של שמעון.
ביננו, הרבה יותר קל לקטוף עוד עבודה - מאשר להשתחרר מהמיצר הפנימי ולוותר עליה תוך כדי הזנת מחשבות ביטחון חיוביות על כך שאיך שלא נהפוך את זה - 'פרנסה משמיים', כמו שכולנו יודעים, אך מתקשים לישם. איננו אשמים. אפשר להבין אותנו. קשה להישען על מימרות חז"ל ו'מחשבות ביטחוניות חיוביות' כשהפחד אוזק לך את הבטן ומסביב העולם הרחב משדר לך נונ-סטופ 'כוחי ועוצם ידי' בכל תחום אפשרי.