שכר לימוד

שלום -

זהו האינטרו של ״נדב לווריד״.
כאן אני מציע לכם לשתף את התוכן ולספר לעוד אנשים על הניוזלטר, ממליץ להשתמש בלינק הזה אם משהו לא נפתח טוב במייל, ואז לוקח בלון חמצן, משקפת, סנפירים וצולל איתכם פנימה.

לא כתבתי כאן על AI ומוזיקה זמן מה, ושני סיפורים השבוע מחזירים את הנושא למרכז העניינים.

ככל ששירותי הסטרימינג מוצפים ביותר מוזיקה מג׳ונרטת, כך הם מתבקשים לספק תשובות בנוגע למדיניות שלהם בנוגע אליה. עמדת הציבור, בכל מקרה, היא נחרצת: המאזינים רוצים לדעת אם שיר הוא תוצר בלעדי של בינה או לא. בנקודה הזו בזמן, מי יודע, אולי זה ישתנה בעתיד, היחס שלנו לשיר כשאנחנו יודעים שהוא נוצר על ידי בינה, שונה בתכלית משיר שאנחנו יודעים שנוצר על ידי אדם. הבעיה היא שרוב האנשים מתקשים להבחין בין השירים.

ספוטיפיי, כמו שראינו לפני חודש וחצי, נקטה בצעד מתחמק. היא לא תסמן מוזיקת AI ככזו, אלא תסמן אמנים אנושיים כ״מאומתים״ לפי מספר פרמטרים שלא בהכרח יכולים להבדיל בין אדם למכונה בכל המקרים.

בנדקמפ, המרקטפלייס העצמאי הגדול למכירת מוזיקה, הודיע כבר בינואר שהכניסה למוזיקת AI אסורה.

דיזר, שירות הסטרימינג הצרפתי, היה הראשון, ועד ממש לאחרונה היחיד שמתגאה בכלי שיודע לזהות אם מוזיקה נוצרה באופן מלא על ידי AI. החברה מודיעה שהיא פועלת נגד העלאה סיטונאית של מוזיקה כזו, ובעיקר נגד כזו שמועלית על ידי ״שחקנים רעים״, שמפעילים חוות בוטים כדי לייצר הכנסות מהשמעות של מוזיקה מג׳ונרטת.

לפני יומיים הצטרף עוד שירות לקו החזית של הקרב הזה. זוכרים את שירות הסטרימינג Tidal? הוא עלה לכותרות לראשונה ב-2015 כשהכריז על עצמו כשירות המוזיקה שמשלם את התמלוגים הגבוהים ביותר לאמנים. באותה שנה אף התפרסם שג׳יי-זי הפך לבעלים של החברה. ובכן, Tidal, שלא בדיוק הצליחה להפוך לאחד משירותי המוזיקה המצליחים בעולם, אבל היי, היא עדיין כאן, פרסמה השבוע את המדיניות החדשה שלה בנוגע למוזיקת AI.

טיידל (נעבור לתעתיק עברי ברשותכן) נשארת און-בראנד במובן הזה שהיא רוצה להיתפס כמי שרואה את טובת האמנים יותר משירותי המתחרים, וככה אפשר להבין גם את ההכרזה. ואלו הם עיקריה:

• טיידל תסמן מוזיקה שנוצרה באופן מלא על ידי AI.

• שירים שנוצרו על ידי AI באופן מלא אמנם לא ייחסמו מהפלטפורמה, אולם *לא יהיו זכאים לקבל תמלוגים עבור נגינה על גבי השירות*.

• השירות יסיר מוזיקת AI שמנסה להתחזות לאמנים אחרים ללא אישור.

ההכרזה הזו, בפני עצמה, היא לא גיים צ׳יינג׳ר. השירות מחזיק בפחות מאחוז אחד משוק המנויים של הסטרימינג בעולם. אבל איכשהו, בגלל המיצוב של השירות ככזה שרואה את טובת האמנים במקום גבוה יותר מהמתחרים, להכרזה הזו יש משקל רב והיא התקבלה בסך הכל באהדה גדולה ובהנהונים של This is the way.

הסיפור השני קשור לגוגל.

החברה שיחררה ״נייר עמדה״ בו היא מבקשת לנתב את החקיקה בנוגע לזכויות היוצרים בתחום לתוצרים של AI, ולא לשלב האימון.

הסבר קצר (מי שמכירה יכולה לדלג) – מנועי השפה מתאמנים על כמויות עצומות של חומרים כדי להיות טובים במה שהם עושים, שזה לחקות את היצירה האנושית – כתיבה, צילום, ציור או מוזיקה, למשל. כשמשתמש כותב פרומפט ומבקש יצירה בסגנון מסוים, מנוע השפה משתמש בכל הדפוסים שלמד וגיבש, ופולט תוצרת.

מה שגוגל אומרת, זה שכמו ביצירה אנושית, האמן לא בהכרח משלם כסף עבור היצירות שנחשף אליהן כל החיים. אבל אם הוא ילחין שיר שדומה בצורה חשודה למשהו מוכר, הוא יצטרך לשלם זכויות יוצרים לאמן שהיצירה שלו מצוטטת, בין אם היצירה צוטטה במודע ובין אם לא.

לפני שנתיים שלוש החזקתי בדיעה דומה. מה ההבדל בין אדם ומכונה? שניהם צריכים ללמוד!

אבל יש הבדל בין אדם, גם כזה סקרן עם אנטנות פתוחות שנחשף להמון אמנות, לבין מכונה שבולעת את כל האינטרנט בשלוק אחד. בגלל שלאדם יש זמן מוגבל, הוא בוחר את היצירה החדשה הבאה שלה יאזין לפי מידת העניין ולפי סימנים מקדימים אחרים. האם אני מכיר את האמן? האם זה מזכיר לי דברים אחרים שאני אוהב? מישהו שאני סומך עליו המליץ לי? אהבתי דברים אחרים בסגנון דומה? וכן הלאה.

המכונה בולעת הכל בלי שום היררכיה של טעם וללא העדפות תרבותיות. מעבר לכך, התוצרים שלה נמצאים בשירות תאגידי ענק שאחר כך משתמשים בהם כדי לדחוק הצידה יצירה אנושית מטעמים של ״התייעלות כלכלית״.

תהליך הלמידה של המכונה הוא קופסה שחורה עבורנו. קשה מאוד לדעת איך היא בונה את הדפוסים ועל סמך איזה דוגמאות. בטח שאי אפשר לדעת אם פלט מסוים מבוסס על 5.4% על שיר כזה, ו-0.7% שיר אחר. מומחים רבים מזהירים ומזהירות שמבנה של פיצוי לאמנים רק על סמך הפלט של מנועי השפה הוא פשוט בלתי אפשרי.

חשוב לומר שברגעים אלה ממש גוגל, Suno ו-Udio נתבעות בדיוק סביב הסוגיה הזו – שימוש לא מורשה בקטלוגים של מוזיקה כדי לאמן את מנועי השפה שלהן. סונו ואודיו גם הגיעו עם חלק מהתובעות להסכמים בעקבות התביעות האלה, שימנעו מהן להמשיך ולאמן את המנוע שלהן על כל שיר ללא הסכמה.

שני הסיפורים האלה מתחברים ומספרים את הסיפור המלא של הרגע – גוגל רוצה להסיר מגבלות מפיתוח כלי הבינה שלה. המאזינים, באמצעות לחץ שמופעל על שירותי הסטרימינג, רוצים לכל הפחות שקיפות, ומודאגים ממצב עניינים עתידי שבו היצירה האנושית תוחלף על ידי יצירה מג׳ונרטת.

דניאל ווינברג היא מעצבת וחובבת מוזיקה. אנחנו עוקבים אחד אחרי השניה באינסטגרם, ושם היא מעלה סדרה של תמונות לסטורי שלה, בכל פעם צילום אחר של השמיים עם הכיתוב The Sky Today.

השמיים הם קאנווס דינמי שמתעד שינויים במצב הרוח, באקלים, בתאורה. הם יכולים לנוע בין אפור מאיים לכחול עמוק, בין שחור מנצנץ לגוונים משוגעים של כתום וסגול. השמיים הם מסגרת משתנה של הקיום שלנו. הם המסך שעליו מוקרנות צורות העננים המשתנות. הם החלון שלנו ליקום וגם התקרה שמתחתיה אנחנו חוסים.

מפה לשם מצאתי את עצמי עושה פלייליסט של שירי שמיים ועננים ושלחתי לדניאל (שבעצמה פרסמה כמה כאלה באצירתה).

ביום חמישי 9/7 היא משיקה במסגרת שבוע העיצוב בבית הנסן בירושלים קולקציה יפה של בגדי טניס בהשראת ״השמים היום״ – הנה מה שהיא מספרת:

חנות ״סורי טניס דה סקיי טודיי״ היא קולקציה צבעונית ראשונה של SORRY, וגם שילוב של שתי האובססיות שלי בשנים האחרונות: תיעוד אובססיבי של השמיים כל יום, וטניס, עולם שנכנסתי אליו בטירוף ב-3 השנים האחרונות. גם משחקת (לא מפסידה אימון), גם צופה בטורנירים וגם אוהבת את האקססוריז.

לכבוד האירוע החלטנו לשחרר את הפלייליסט לעולם -

אגב, הנה עוד חיבור מעניין - אבא של דניאל, עמי וויינברג, היה השחקן בקליפ בבימוי של גלי גנות ומיכאל לירן לשיר של ההרכב הישן שלי, Polar Pair, השיר נקרא Star שזה עוד משהו שרואים לפעמים בשמים (מאולץ? אולי. הזדמנות להיזכר בשיר יפה? בטוח!)

מוזיקה וטכנולוגיה הן שני הצירים העיקריים כאן בניוזלטר, ומשתי האהבות האלה רקחתי הרצאה שמדברת על האופן שבו המוזיקה השתנתה דרמטית על ידי הטכנולוגיה בשנות ה-80. זה הרבה מעבר לעניין של סאונד, ובמהלך העבודה והתחקיר גיליתי דברים מפתיעים על האופן שבו רוחות הרפאים של הרובוטים רודפות את מה שאנחנו מגדירים כ״אנושי״. ספוילר - זה לא התחיל באייטיז וזה בטח לא נגמר שם…

בהרצאה אני מדבר בין השאר על קראפטוורק, גארי ניומן, פול מקרטני והביטלס, היומן ליג, יאזו, דפש מוד, יוריתמיקס, פיטר גבריאל, קייט בוש, פרינס, אפריקה במבאטה, דה לה סול, מרשל ג׳פרסון, פראנקי נאקלס, יזהר אשדות, עופרה חזה, יועד נבו ועוד.

ההרצאה עלתה לראשונה במסגרת עונה בקתדרה, ועכשיו אפשר לצפות בה Stand Alone בשני התאריכים הבאים

8.7, 20:00, בית תמי, תל אביב - כרטיסים

11.8, 19:30, קתדרה, מוזיאון ארץ ישראל תל אביב - כרטיסים

זהו להפעם. תודה שקראתם/ן.

כל גיליון דורש כמה שעות של כתיבה, קריאה, האזנה וחיבור נקודות. תמיכה כזו מאפשרת לי להמשיך להשקיע בתהליך הזה באופן עקבי ועצמאי.

יאיר - תודה לך על התמיכה השבוע!

לתמיכה בניוזלטר ☕