התרחיש הדמיוני: דוד זיני היה חוטף צעקות מנתניהו - ולא בטוח איזה מהם | בן כספית
אני מתאר לעצמי מה היה קורה בימינו, אם דוד זיני היה פונה לנתניהו ומספר לו שאיזנקוט ביקש אבטחה. דוד זיני הוא לא ראש שירות הבטחון הכללי, הוא באטלר של משפחת נתניהו
www.maariv.co.il
Failing Last read · last published · next check
Last read successfully 3 days ago; attempts since then have failed.
אני מתאר לעצמי מה היה קורה בימינו, אם דוד זיני היה פונה לנתניהו ומספר לו שאיזנקוט ביקש אבטחה. דוד זיני הוא לא ראש שירות הבטחון הכללי, הוא באטלר של משפחת נתניהו
עיוורון מוחלט השתלט על החברה בישראל, ומונע מתוך שיכרון כוח, פנאטיות וקטנוניות פוליטית שאין לה סליחה. זוהי מציאות מעוותת שבה כל ביקורת עניינית מנוטרלת מיד באמצעות תוויות ריקות מתוכן ודמוניזציה שיטתית
בזמן שעלות חודש מילואים שווה ל-7 מטוסי F-35 והצבא מתקשה לשמר את אנשיו, מסתבר שראש הממשלה ויתר מרצונו על מחצית מהסיוע האמריקאי לעשור הבא
איראן מחפשת הישג שיחזיר אותה לשולחן המו"מ מעמדת כוח, טראמפ בוחן את גבולות הלחץ וישראל נערכת לסבב נוסף. במקביל, החות'ים מאותתים על הסלמה מול סעודיה והמתיחות באירופה גוברת
אם האופוזיציה הנוכחית תעלה לשלטון בבחירות הקרובות יעמדו בפניה אתגרי ענק היסטוריים. במובנים רבים, מדובר בבנייתה של ישראל מחדש
דמויות שכשלו בתפקידיהן, וחלקן נושאות באחריות למחדל 7 באוקטובר, ימשיכו לייצג את הליכוד בכנסת הבאה
"אני אוהב אותה על הכל, אחרי הכל ובזכות הכל. וזו אולי גם תשובה לשאלה 'מי אני?'. אני מישהו שהצליח לסלוח לאמו למרות העבר" | ליאור דיין על יחסיו עם אמו בטור במעריב ב-2023
גדי איזנקוט נשאר ללא אבטחת שב"כ, אף שהאיומים נגד בכירים הולכים וגוברים. הסירוב של דוד זיני מציף שאלה מטרידה הרבה יותר: האם מי שאמור להגן על הדמוקרטיה הפך לעושה דברו של ראש הממשלה
גיאצ'ו התחיל לעבוד - הידד! אבל מי בעצם שילם את שכרו?; חברת אפל היקרה: אין לי משהו אישי נגדכם, רק קשה לי לעמוד בהפצרות של הילד בכל פעם שיוצא לשוק דגם חדש; איך אתם מתרשמים מהגרדום המלכותי ההולך ונבנה
מאחורי הקרבות והמיתולוגיה בסרטו של כריסטופר נולאן מסתתרת שאלה עתיקה: מה נשאר מהאדם כשהמלחמה מסירה את החוק והמוסר - ומדוע המסר הזה רלוונטי במיוחד גם ב-2026?
טלי גוטליב כבשה את הרשת, אך נדחקה הרחק מהצמרת שחזו לה. מאי גולן ועידית סילמן נותרו בחוץ, בעוד אמסלם וקרעי שמרבים לצעוק ולהתעמת שמרו על כוחם. הפסיכולוגיה מציעה הסבר לפער שבין ויראליות, כעס והון פוליטי
כישלונות ועוונות רבים רובצים על הפוליטיקאים החרדים. את המיאוס שהם יצרו בקהל היעד שלהם יכולה למנף הנהגה חרדית חדשה, שבין היתר תפעל לקירוב לבבות בעם
ראש הממשלה מתקשה לארגן את המחנה ונותר ללא שריונים, אבל האיום הגדול ביותר מגיע ממי שלא שוכח כיצד נחסם דרכו לדרגת אלוף. התרגיל הפוליטי שטורף את הקלפים 17 ימים לסגירת הרשימות
הממשלה הנוכחית וגם מרבית ראשי האופוזיציה טוענים שנידרש להמשיך להחזיק את שלוש רצועות הביטחון - בעזה, בסוריה ובלבנון - אבל לאף אחד אין כרגע מושג איך נממן את זה
גנץ, שנמצא באזור אחוז החסימה, מתעקש בינתיים להמשיך במרוץ. מה כדאי שיידע? העוזבים את הליכוד אינם קטגוריה הומוגנית, אלא מתחלקים לשלוש קבוצות לפחות. ומה רוצים הישראלים שיקרה ביהודה ושומרון?
אחרי שסיים לעצב את רשימת הליכוד, נתניהו עומד בפני מכשול שהוא מכיר מההפסד בבחירות 1992: איך להוריד מהעץ את ראשי המפלגות הקטנטנות, שספק אם יעברו את אחוז החסימה וצפויות לבזבז קולות ימין
הוא יזם ומימן את הממשלה החדשה, מייעץ לבית הלבן ומספק מזון יומיומי לעקורים. ראשי חמאס משתפים כמו פעולה, אבל לא שוכחים כי בסוף היום מטרתו לסלקם
נשיא ארה"ב יוצא למערכה חדשה נגד איראן, שבמסגרתה ארה"ב צפויה להחריף את הסנקציות על יצוא הנפט, הבנקים, המתווכים וצי הצללים - בניסיון לנתק את עורק ההכנסות המרכזי של המשטר
כשמישהו מכריז שהוא ימני, אין לי מושג למה הכוונה; הייתי רוצה לשמוע משהו מועיל יותר: מהי עמדתו בנוגע למדינה בעלת רוב יהודי, מי יעבוד וישלם כדי לקיים אותה, מי יגן עליה, ואילו מגבלות יוטלו על ממשלתה
גדי איזנקוט מספק מענה מהיר לכמיהה של ישראלים רבים למנהיג בסדר גודל תנ"כי, אבל העבר של עמנו כבר ידע כמה וכמה משיחי שקר טרגיים, שהתרסקו אל קרקע המציאות
האיום הטורקי הנשקף מסוריה, דרך הפריימריז והחשד שנתניהו מכין לעצמו נתיב יציאה, עד ממדאני, בן גביר, החשש מפרובוקציה והאנדרלומסיה בנתב"ג - ישראל נכנסת לחודשים עמוסים באיומים מבחוץ ובלחצים מבית
הפריימריז בליכוד הוכיחו שהמתפקדים הנבונים יודעים להעריך פוליטיקאים שעומדים בהבטחותיהם - ולהעניש את אלה שלא | והנסיכים הבריטים לומדים בדרך הקשה שמשפחה לא מחליפים
פסיקת בג"ץ בעניין גלי צה"ל מציפה את המאבק על השליטה בתקשורת. הדרישות הפרוצדורליות מהממשלה, ההחלטות בעניין התאגיד והרשות השנייה והסתירה בין "ממלכתיות" לבין הטענה לשיקול זר, מעוררות שאלות
למרות ניסיונות הטשטוש וטיוח המציאות של מתנגדי השלטון, קיים הבדל תהומי בין תפיסת הביטחון שלהם לזו של קואליציית הימין בשאלה מה יעלה בגורל השטחים שנכבשו בעזה, בלבנון ובסוריה
התקיפה באבו א-דוהור מאותתת כי העימות בין ישראל לטורקיה עובר משלב ההצהרות לחיכוך מסוכן בשטח. בירושלים נדרשים לשלב הרתעה ונחישות עם תיאום מדיני – לפני שטעות אחת תדליק את הזירה
לבד, מאחורי הפרגוד, כשהפתק ביד, חשוב שכל אחד ישאל את עצמו: האם הבחירה הנכונה עבורי היא גם הבחירה הנכונה עבור המדינה שלי?
הם התנגדו לעלייה המונית ולצבא עברי לפני קום המדינה, וממשיכיהם עסוקים ברדיפת יריביהם גם היום
מאהבה של "הכול כלול" למלחמה קרה: טורקיה מרחיבה את השפעתה מסוריה ועד לוב והים התיכון, ישראל מציבה קווים אדומים - אך המפתח למניעת חיכוך צבאי נמצא אצל דונלד טראמפ
כשהעתיד של כולנו מונח על השולחן, אסור לנו לקחת סיכונים מיותרים. רק היצמדות לאסטרטגיית הגוש תבטיח לנו את הנהגת המדינה
נתניהו ושות' מתכוונים לגרור עד יום הבחירות את מלחמות השווא בלבנון, בסוריה, ברצועה ובגדה. ניצחון שלהם יגזור כליה על החלום הציוני-דמוקרטי
הממשלה הנוכחית וגם מרבית ראשי האופוזיציה טוענים שנידרש להמשיך להחזיק את שלוש רצועות הביטחון - בעזה, בסוריה ובלבנון - אבל לאף אחד אין כרגע מושג איך נממן את זה
התקיפות בסוריה הן רק קצה המהלך: טורקיה מנצלת את היחלשות איראן והוואקום האזורי לבניית ציר סוני חדש, מרחיבה אחיזה בסוריה ובעזה ומאתגרת את חופש הפעולה הישראלי, בעוד ישראל נותרת ללא מדיניות אזורית חלופית
במשך שנים שימשו האמירויות צינור חמצן כלכלי לאיראן - מייבוא עוקף סנקציות ועד המרת מט"ח ומכירת נפט. אם הקפאת קשרי המסחר והפיננסיים תיאכף במלואה, טהרן תאבד את אחד הערוצים החשובים שאפשרו לה לתפקד
מאה אלף נוסעים נקלעו למאבק כוח בנתב"ג בזמן ששרת התחבורה נמצאת בחו"ל. הכאוס בשדה, האלימות בכבישים והיעדר המשילות הם כבר לא תקלות נקודתיות
אחרי יותר ממאה שנה בבית העלמין בזמון שבסרביה, עצמותיהם של שמעון ורבקה הרצל, סבו וסבתו של חוזה המדינה, הועלו לישראל ונקברו בהר הרצל – במבצע דיפלומטי יוצא דופן שסגר מעגל היסטורי
הבעיה הגדולה של ישראל היא לא ביכולות הצבאיות, אלא בקיפאון המדיני. ישראל היא לא מדינה שמובילה מהלכים מדיניים, היא נגררת אחריהם
הכישלונות של הממשלה מחייבים ביקורת, אך ביקורת על כל דבר קטן יוצרת תחושה רדיפה, עשויה להוביל לאטימות בקרב אזרחים רבים ולסכן את הצורף הדחוף בהחלפת השלטון. לקראת הבחירות, הגיע הזמן להתמקד בכשלי היסוד