2.7.26
העולם התחיל להקיא את הרעל. השבוע, ממש בזמן שאתם קמתם מהמיטה והתחלתם לגלול בפיד, אוסטרליה הכפילה את הקנס על חברות הטכנולוגיה שלא אוכפות את החסימה לגיל 16, מ-49 ל-99 מיליון דולר אוסטרלי ובנוסף הרגולטור האוסטרלי פתח בחקירות נגד מטא, יוטיוב, סנאפצ’אט וטיקטוק על אי ציות. חמישה מיליון חשבונות של ילדים כבר נמחקו או הוקפאו שם. ראש הממשלה שלהם כבר לא מתנצל ולא מתרפס בפני האנשים החזקים והעשירים בעולם, הוא פשוט אמר שהטק ״לא עושה מספיק״. לא רק אוסטרליה, הנה המפה שמוכיחה שהעולם מתחיל להתעורר:
האחרונים שהצטרפו, הבריטים, לא מסתפקים בלחקות את האוסטרלים, הם עוקפים אותם: איסור גורף מתחת לגיל 16, חסימת לייבסטרים, חסימת יכולת של זרים ליצור קשר עם ילדים, והרחבה מפורשת גם לפלטפורמות גיימינג. הם שוקלים עוצר לילה ושבירה של הגלילה האינסופית עד גיל 18, ואפילו מכריחים את הבוטים שמנסים לתת פתרון להיות ה״חברה הרומנטית״ של הילדים שלהם להיות אסורים מתחת לגיל 18.
ואצלנו? אנחנו, יחד עם האמריקאים, עדיין מנהלים דיון פילוסופי עדין על ״זכויות הפרט״ של מכור בן שתים עשרה. למה יש עדיין טלפונים בבתי הספר? שאלה טובה... יש לי משהו להגיד לכל ההורים ההיסטריים שנלחמים על הטלפון בכיתה: אתם לא הורים דואגים, אתם הורים מחלישים. אתם מונעים מהילד שלכם את הדבר הכי חשוב שבית הספר יכול לתת לו, וזה לא ציון טוב אלא החיכוך החברתי, העימותים, המעמדות, הרכילות, ההתמודדות עם בני אדם אמיתיים שאי אפשר לחסום בכפתור. תפסיקו לרדוף אחרי הנקודה הכחולה שמראה לכם בכל רגע נתון איפה הם ותתחילו להסתכל להם בעיניים. אתם תתפלאו לגלות שמזמן אף אחד שם לא מסתכל בחזרה.
תתעוררו. זה כבר לא דיון אקדמי על השפעות המסך. זו מלחמה על הבית, והעולם המערבי (שאנחנו עדיין משתייכים אליו... נכון לשעה זו) כבר בחר צד. אנחנו עוד מתלבטים. אנחנו ממשיכים להרעיל את עצמנו בפיד אינסופי, משוכנעים שאנחנו חייבים להיות ״מעודכנים״. אנחנו לא. שום דבר לא יעלם מחיינו. ואם קשה לכם לשמוע את זה, תתמודדו: אתם פשוט מכורים למכונת הרעל של צוקרברג ושות’ ובזמן שאתם גוללים, החוסן הנפשי שלכם ושל הילדים שלכם נשחק לטובת עוד לייק מזויף, היכולת לדחות סיפוקים נמחקת, ויכולת הריכוז מתפוררת לרסיסים בני שש שניות.
ב-9 באוקטובר יוצא “The Social Reckoning”, וזה לא יהיה עוד סרט הוליוודי על איך נוכל וגנב צעיר בנה אימפריה. זה יהיה כתב אישום. אוי איך שאני מחכה לרגע הזה. הבמאי האדיר ארון סורקין כתב וביים, והוא כבר עכשיו אומר את זה בלי כפפות: ״אני מאשים את פייסבוק בשישי בינואר. תצטרכו לקנות כרטיס לסרט בכדי לראות מה החברה הזו עושה״ . ג’סי אייזנברג, השחקן ששיחק את צוקרברג בסרט הראשון ״The Social Network״ סירב לחזור לתפקיד. אחרי שנים, הוא פיתח דעה כל כך שלילית על המורשת האמיתית של האיש שהוא פשוט לא רצה יותר שיזהו אותם זה עם זה. אל דאגה, השחקן האדיר מ״יורשים״, ג’רמי סטרונג, נכנס במקומו רק שהפעם, צוקרברג אפילו לא הגיבור הראשי. הוא חולק את הבמה עם פרנסיס האוגן, האיום מבפנים.
למי שלא יודע, האוגן פתחה את התיקים שנקראים ״The Facebook Files״ אצל הוול סטריט ג’ורנל וכל העולם ראה את המחקרים של פייסבוק. לא של מבקרים. לא של מתחרים. לא של אויבים. שלהם עצמם.
פייסבוק ידעה. פייסבוק תייגה. פייסבוק קברה.
ואז המשיכה לדחוף את אותו פיד בדיוק, כי הצמיחה הייתה חשובה יותר.
מארק הסרבל הכתום בדרך. אתה לא איש טכנולוגיה. אתה סוחר סמים דיגיטלי שמצא דרך למכור את המוצר שלו לקטינים, לחלשים, לחולשות של המוח האנושי, בחר לתעד את הנזק במחקר מסודר ואז לקבור אותו ולצפות שהוא לא ייצא לעולם.
יבוא יום מארק ואתה תלבש את הסרבל הכתום, ולא בגלל שאני מאחל לך, אלא בגלל שזה מגיע לך והציבור מתחיל להבין מי אתה.
בדרך כלל לוקח לחברה אנושית 20 שנים להבין נזק של תופעה הרסנית כדי להתחיל למגר אותה.
שנה הבאה פייסבוק תהיה 20 שנה בחיינו.
הגיע הזמן להקיא את החרא הזה.
אל תחכו לרגולציה, אפשר כבר עכשיו לדחוף אצבע.
אדם
הנה הוא הפלייליסט של הניוזלטר, 75 שירים נכון להיום, ששווה לשים ברקע לבישול, קריאה, אוירה, נהיגה:
No posts
Comments
Nothing yet. Say the first thing.
Sign in to join the conversation.